תמיד לימדו אותי שיום חמישי זה יום של נקיון
ביום שישי מבשלים ואז מנקים שוב... אבל לא קוראים לזה "לנקות" אלא "לעשות פינישים"... אולי פיניש לגב שלי!
ואז שניה לפני שנכנסת שבת מנוחה, אני עם הלשון בחוץ, מדליקה נרות, ואז מקלחות ואז מסדרת שולחן, קידוש, מפנים כלים, זמן משפחה ופתאום: "אמא קומי! מה נרדמת על הספה?"
ואז מגיע יום שבת שבו בעיקר אוכלים, אוכלים ושוב אוכלים ובין לבין גם מטיילים, משחקים ולפעמים גם רוקדים.
איכשהו אבא תמיד מצליח למצוא איזו שעה של שינה, אבל תמיד איך שאמא מניחה את הראש, הקטן קם!
ומתישהו בערב, כשכבר מאבדים את תחושת הזמן וכל דקה נמשכת כמו שעה... בדיוק אז, שוב מאכילים, מקלחים, למיטות, ממלמלים סיפור וזהו! מתיישבים!
מנוחת הלוחם...
ואז, מהצד, הכיור קורץ לי מלא כלים, מהסל כביסה נשפכים עלי בגדים, הכפכף נדבקת למיץ שנשפך על הרצפה והבית נראה ממש נורא...
מזל שיום שישי זה רק פינישים ולא ניקיון.. אחרת זה היה ממש ביזיון ;-/
ביום שישי מבשלים ואז מנקים שוב... אבל לא קוראים לזה "לנקות" אלא "לעשות פינישים"... אולי פיניש לגב שלי!
ואז שניה לפני שנכנסת שבת מנוחה, אני עם הלשון בחוץ, מדליקה נרות, ואז מקלחות ואז מסדרת שולחן, קידוש, מפנים כלים, זמן משפחה ופתאום: "אמא קומי! מה נרדמת על הספה?"
ואז מגיע יום שבת שבו בעיקר אוכלים, אוכלים ושוב אוכלים ובין לבין גם מטיילים, משחקים ולפעמים גם רוקדים.
איכשהו אבא תמיד מצליח למצוא איזו שעה של שינה, אבל תמיד איך שאמא מניחה את הראש, הקטן קם!
ומתישהו בערב, כשכבר מאבדים את תחושת הזמן וכל דקה נמשכת כמו שעה... בדיוק אז, שוב מאכילים, מקלחים, למיטות, ממלמלים סיפור וזהו! מתיישבים!
מנוחת הלוחם...
ואז, מהצד, הכיור קורץ לי מלא כלים, מהסל כביסה נשפכים עלי בגדים, הכפכף נדבקת למיץ שנשפך על הרצפה והבית נראה ממש נורא...
מזל שיום שישי זה רק פינישים ולא ניקיון.. אחרת זה היה ממש ביזיון ;-/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה