אז איפה? איפה? איפה? איפה? איפה השינה?

כשהייתי בהריון עם שיילי, בכורתי, כולם הזכירו לי לישון: "תשני! אחרי זה לא תוכלי לישון".

דווקא טעות!!! לא רק שישנתי, ישנתי מעולה! כל פעם שהיא ישנה, הייתי נשפכת יחד איתה...
בהריון השני, שוב הזכירו לי לישון, אבל כבר לא כל כך יכלתי. בלילות היית נזרקת ובבקרים נופלת מהמיטה.
בהריון השלישי, הרביעי והחמישי כבר ממש לא ישנתי. לא בהריון ובטח לא אחרי הלידה.
כי פשוט לא ישנים!!!
אמרתי לעצמי: "לא נורא, הם יגדלו ואשן".
והנה, סוף סוף לביא, הקטן שלי, נושק לגיל שנתיים, אז הגיע הזמן לישון, לא?
אבל שיילי, נושקת לגיל 13, אז היא הולכת לאירוע בת מצווה ובר מצווה, ויוצאת עם חברים... 

אז אני שוב לא ישנה... 

ורק לחשוב על זה שבגיל 16 היא תעשה רשיון, ובגיל 18 תלך לצבא... ואז גם האחים שלה!!!
ואז הם יתחתנו... ואני בטח לא אשן בגלל הכלות ובגלל החתנים... ואז בגלל הנכדים...ואז כבר אהיה זקנה והרי אנשים זקנים כבר לא ממש ישנים...
אוף!!!
למה אף אחד לא הסביר לי את זה כמו שצריך?!? שצריך לישון כל עוד אני לא אמא! 

הרי אחרי זה... זהו! נגמר! יותר לא ישנים כל החיים!!!
טוב, הלכתי לחפש מנוף שיסכים להרים לי את העפעפים מהעיניים...